איך להתחיל לרוץ — הסיפור שלי
אני עידן, גר במרכז תל אביב, אבא של ליה.
עד גיל 30 לא עשיתי ספורט. בכלל. הייתי יותר בכיוון המוזיקלי, ועישנתי הרבה — שנים. זה אף פעם לא ממש הפריע לי, כי לא הייתי בעודף משקל. פשוט לא חשבתי על זה.
ואז עשיתי בדיקות דם
לקראת גיל 30 התחלתי באמת לעלות במשקל. עשיתי בדיקות דם וראיתי תוצאות ממש חמורות, בעיקר בכולסטרול. וגם ראיתי תמונה של עצמי והבנתי שאני שמן.
אז החלטתי לעשות מעשה. נרשמתי לדיאטנית, ותוך כדי הדיאטה עשיתי המון ספורט בחדר כושר. אבל האמת? לא התחברתי לחדר כושר. עשיתי, זה עבד, אבל לא הצלחתי להתמסר לזה.
ואז בסביבות אוקטובר 2025, כשאני ואשתי התחלנו לדבר על באמת להיכנס להריון, החלטנו שנינו להפסיק לעשן. ותוך כדי? חיפשתי משהו אחר להתמכר אליו. אז אמרתי בוא ננסה לרוץ.
הריצה הראשונה
אני גר במרכז תל אביב, וכל פעם שהלכתי בטיילת ראיתי מלא אנשים רצים. ויום אחד אמרתי יאללה, אולי גם אני יכול.
יצאתי לרוץ ברחובות תל אביב. אני חושב שרצתי בסביבות 20 דקות, בקצב ממש איטי, ועם בגדים לא מותאמים בכלל — מכנסיים ישנים של אדידס, חולצה לבנה, ואוזניות גדולות כאלה שהן ממש לא אוזניות ספורט.
הייתה ריצה זוועה. אבל גם כיפית, ואני לא באמת יודע להסביר את זה.
קודם סובלים
שמעתי פעם משפט ממש ממש יפה, שכדי להתמכר לריצה אתה צריך קודם כל לסבול, אחר כך לסבול את זה, אחר כך להתחיל קצת ליהנות, ורק בסוף להתמכר.
ומהריצה הראשונה הבנתי שזה תהליך. ורציתי להתמסר לתהליך.
מאוקטובר עד יולי
עברתי מסע שלם עם הריצה בשנה הזאת. היו תקופות יותר טובות והיו תקופות פחות טובות. לקח לי זמן למצוא תוכנית שמתאימה לי, ולהבין בכלל שרצים לפי דופק, מה זה זון 2, ושרוב הריצות אמורות להיות בכלל ריצות קלות. הוספתי גם אימוני כוח.
ונפצעתי. כמה פעמים. גם כי לא הייתי בכושר, וגם כי אני בעודף משקל — וזה חשוב לי להגיד. אבל בעיקר כי העמסתי על עצמי: עשיתי יותר מדי ריצות אינטנסיביות מהר מדי, ולא עליתי בהדרגה. ואז הרגשתי כאבים בשוקיים. יותר מפעם אחת.
ברגעים האלה הפסקתי לרוץ, אבל השתדלתי כן לזוז — יותר הליכות, לא לעצור לגמרי. וזה לא קל. היו תקופות של כמה ימים ואפילו כמה שבועות שלא התאמנתי בכלל.
ואז ליה נולדה
ליה נולדה ביולי. שלושה שבועות אחרי זה לא רצתי בכלל — מובן מאליו.
ומאז שחזרתי? יצאתי בסך הכל לשתי ריצות בוקר. כל השאר בערב.
אני יודע שכל מדריך ריצה בעולם אומר לרוץ בבוקר, ובאמת — בבוקר זה הכי כיף. אבל אני מאוד מאוד עייף, והרבה פעמים בבוקר ליה צריכה תשומת לב. אז רוב הריצות שלי קורות בערב, ודווקא אני רואה את זה כמשהו לא רע בכלל. באמת למדתי ליהנות מזה.
מה שכן עוזר לי זה להכין מראש עם אשתי את הבגדים והנעליים, ככה שיהיה לי דחף לצאת. בקיץ אני אוהב לרוץ בלי חולצה, רק טייץ ונעלי ריצה. כובע ומשקפי שמש במידת הצורך, אוזניות תמיד. ולפני שאני יוצא אני אוכל תמר או חצי פיתה עם דבש, צריך משהו שייתן לי סוכר.
וכשחזרתי לרוץ אחרי שלושת השבועות האלה פתחתי גם עמוד אינסטגרם, ואחר כך גם את האתר הזה.
איפה אני היום
אני רץ בערך 11 חודשים.
משתדל לצאת ל-2-3 ריצות בשבוע, בערך 20 קילומטר. הריצה הכי ארוכה שלי עד היום — 11 קילומטר. רוב הריצות בזון 2, שאצלי זה בסביבות 7 דקות לקילומטר. יודע שזה איטי, אבל ככה בונים בסיס.
הריצה הכי מהירה שעשיתי הייתה 10 קילומטר בקצב 5:30, במרוץ תל אביב בפברואר. ארבעה חודשים אחרי שהתחלתי לרוץ.
עכשיו נרשמתי ל-Night Run תל אביב, ואני רוצה לנסות שם 10 קילומטר ב-5:15. ורוצה להשתפר, כמובן. גם במרחק וגם בקצב.
מה אני לא
וזה חשוב לי להגיד במפורש: אני לא מאמן ריצה, לא פיזיותרפיסט ולא תזונאי. אין לי שום הכשרה בתחום.
אני גם לא רץ מהיר, ואני עוד בעודף משקל.
כל מה שכתוב באתר הזה זה מה שעבד לי, על הגוף שלי ובלוח הזמנים שלי.
אם אתה בהתחלה
אתה לא צריך לרוץ מהר. בכלל. כמעט אף פעם בתור התחלה.
תרוץ לאט, תדבר תוך כדי, קח את הזמן. הריצות האיטיות הן הלחם והחמאה של בניית בסיס טוב.
ועל הדרך תשמע פודק אסטים, תקרא. תראה אם משהו מעניין אותך ותעקוב.
מה יש פה באתר
עוד לפני שליה נולדה היה לי את החלום הזה לבנות קהילה של הורים שרצים - לשאוב מידע מאחרים וגם לספק מידע לאחרים. כל זה עוד לא קרה, ואני עדיין בתהליך בנייה.
בינתיים זה קורה באינסטגרם.
ועוד דבר אחד
זהו. ואם אתה בנקודה שאני הייתי בה לפני שנה, יש פה כמה דברים שיכולים לעזור. תוכנית 8 שבועות אם מעולם לא רצת. מדריך חימום לפני ריצה שחסך לי את כאבי השוקיים. מדריך נעלי ריצה ראשונות לפני שאתה מוציא כסף. ומחשבון קצב ריצה שיגיד לך באיזה קצב רצת ולאיזה זמן גמר זה מתרגם.